מיהו מדריך רוחני?

אנו נוטים לחשוב כי מדריך רוחני הוא אדם לבוש לבן אולי, העוסק רוב הזמן במדיטציה ואומר לאנשים מה לעשות או כיצד לעשות. האמת היא שאין זה כך, מדריך רוחני אמור להיות אדם נאור ונבון המסוגל להדריך כל נפש באשר היא, להוציא את הטוב מעצמה. "כולנו זקוקים להדרכה רוחנית, לשם התפתחות הנפש שלנו. לעיתים אנו מבינים הדרכה רוחנית כדרך לפתרון בעיות אישיות, ואולם מי שמבקש פתרונות שכאלה זקוק ליועץ טוב שאינו בהכרח מדריך רוחני. ההדרכה הרוחנית איננה דרך שנוצרה על מנת לפתור בעיות אישיות והיא גם לא אוסף של כללים שניתנים לנו על מנת להדריך אותנו לעבר יעד מסוים שנקבע מראש. בהדרכה רוחנית לומד כל אדם בהתאם לצורכי התפתחות הנפש שלו. לא צריך פה יותר מידי ידע ואפילו לא תנאים אישיים יוצאים מהכלל.

האפשרות להתפתח רוחנית, היא אינדיוידואלית והיא קיימת עבור כל אחד, בהיותו כלי עבור הנפש. הדבר הראשון ובעצם התנאי היסודי לקבלת הדרכה רוחנית הוא הנכונות לקבל הדרכה כזו. הנפש שלנו חופשייה לבחור את אשר היא רוצה לעשות בחיים אלה, ולאן היא שואפת להגיע. אילו החופש הזה לא היה מכובד, הייתה ההדרכה הרוחנית רק דרך נוספת לשלוט בנפש, לכן אם מסכימים כי הנפש חופשייה לחלוטין להחליט, אין לשפוט אותה או לבקר אותה כאשר היא מחליטה. נכון שכדי להתפתח רוחנית זקוקה כל נפש, כל אדם להדרכה ולשיטה מתאימה. אמנם, הדרך בה הולכות הנפשות היא אחת, אך לכל אחד יש תכונותיו המיוחדות ואם אין מכבדים תכונות אלו, הרי שבעצם כולאים את הנפש בתוך מעטה קשוח שקשה מאד להשתחרר ממנו אחר כך.

כל נפש אם כן, זקוקה לשיטה שלה, הדרכה אינדיוידואלית על מנת שתלך בדרכה שלה, לפי האמת שלה. התפתחות רוחנית שונה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה, כל שלב מצביע על ניסיונות חדשים המשנים את דרכינו להרגיש ולחשוב. כל ניסיון מביא אתו השקפה חדשה וזו מביאה אתה מאבק סמוי בין מערכת הרעיונות הקיימת, המנסה להתמודד, ובין מערכות רעיוניות, תפיסות חדשות, אשר בסופו של דבר ינצחו את הקיימות. דרכה של הנפש אינה מסילה קבועה אשר מגדירים מהתחלה ועד הסוף. הדרך היא בעצם מסלול שצריך לעבור בו, תהליך של השתנות מתמשכת. ככל שהנפש משתנה, כך היא חדלה ללכת בדרך, היא פשוט נהיית הדרך עצמה.

אמנם, רבים המדריכים הרוחניים הלומדים מספרים ומאנשים, אך הם אמורים לדעת שרצון טוב וקריאה רבה אינם מספיקים בכדי להפוך אותם למדריכים רוחניים. כדי לתת הדרכה רוחנית, רצוי שהמדריך הרוחני שלנו יהיה מנוסה בדרך בה שואפת נפשנו ללכת בה. הלימודים אכן עוזרים, קריאה אכן עוזרת ואולם אין אלה יכולים למלא את מקום התבונה הבאה עם ניסיון, לימוד חוויתי.

תבונה ניתנת להשגה כאשר אדם מתעלה מעל אישיותו, כאשר הוא מוותר על מטרה אישית, כאשר הוא אינו מצפה לגמול אישי בעבור הדרכתו, אלא כאשר חייו מוקדשים לאחרים באופן מתמשך. הקשר בין מדריך רוחני לנפש חייב להיות טהור. היחסים ביניהם אמורים להימצא מעל למגבלות החברויות הרגילות, אין פה מקום לאנוכיות, רגשנות, תחרות או העדפות כלשהן. מדריך רוחני אמור לראות את טובת הנפש היושבת מולו, יחסו אינו יכול להיות מושפע מרגשות כלשהם, אשר במילא משתנים תמיד. ההדרכה שלו אמורה להיות מאוזנת, נבונה ובטוחה, ואת זה יוכל להשיג באם לא יהיה מושפע מגורמים אישיים.

רצוי לו למדריך הרוחני, להימנע מלערב את תכונותיו האישיות. הוא לעולם אינו אמור להציג את עצמו כדוגמא בכדי לזכות בחיקוי. הוא עשוי להעניק חשיבות רבה להתנהגות חיצונית, אך הוא אמור לדעת כי אי אפשר לחקות מצבים פנימיים, הם אמורים להתגלות ולהתגשם על ידי הנפש עצמה. מדריך רוחני הוא אדם שלא מפלה בין נפשות, הוא אינו משווה בין אחת לשניה, ולא משתמש בתחרות בכדי להמריץ להתקדמות. הוא יכול להדריך אנשים, נפשות רבות, אך הוא יודע שכל אחד מהם הוא נפש לפני עצמה והוא אמור להתייחס אליה כאילו הייתה תלמידתו היחידה. בשום פנים ואופן, מדריך רוחני לא יגלה את שנאמר לו על ידי נפש אחת לאחרת, עבורו, הנפשות אינן "מיקרים", אלא נפשות והוא אינו אמור להשתמש בהן לעריכת ניסיונות מכל סוג שהוא.

הוא גם לא אמור לחטט בתוך הנפשות שמולו, הוא לא אמור להיכשל בסקרנות או חוסר זהירות. מדריך רוחני אמור לכבד את חופשיות הנפש שמולו, ולעולם לא לכפות עליה לפתוח בפניו דלתות שלא נפתחות אליו באופן ספונטאני. מדריך רוחני הוא אדם שלא תמיד זקוק לסיפור מפי הנפש שמולו על מנת להכירה, הנפש עצמה היא זו שאמורה ליזום את החשיפה אליו בזמן הנכון לה, ועל מנת להכיר את עצמה ולא לספק את הסקרנות, מדריך רוחני לא ידחוף את הנפש להיחשף לפניו. בדיוק כמו שרע לעזוב אדם לנפשו, כך רע להדריך אותו יותר מידי. אז אם איננו עוזרים לו ברגע הנכון והמתאים, הוא נופל, ואם מדריכים אותו יותר מידי, בעצם אנו מונעים את ההתפתחות האינדיוידואלית שלו.

מדריך רוחני אינו אדם מטיף, הוא אינו מבקר את מי שלא מסכים עם דעותיו. הוא אינו מייעץ לאף אחד בטרם נתבקש לכך. לתת לנפש עצה ברגע שהיא מבקשת אותה, פירושו להדריך אותה בתבונה. מדריך רוחני אינו אמור להיות מוטרד כאשר מי מהנפשות אינה מקשיבה בקולו והולכת על פי עצותיו, או אינה נאמנה לדרכו. ההבנה שלו אמורה להתעלות מעל כל עלבון או כעס, הוא אינו אמור לצאת נגד איש. כולנו צריכים הדרכה כדי להתפתח, לכן הוא אינו יכול לשפוט, שהלא, אהבה אינה כוללת בתוכה את השיפוט והביקורת, היא כן כוללת הבנה.

המדריך הרוחני לעולם לא ינזוף או יעיר כשהוא אינו רגוע. במצב זה הוא אינו יכול להבחין ולכן אינו נותן לעצמו להיגרר למצב של כעס, חשבונות אישיים וכיו"ב. הוא אמור להיות חסכן במילים ביחסיו עם הנפשות מולו, הנפשות צריכות להישמע יותר מאשר לשמוע. כאשר הוא מחליט לדבר, דבריו אמורים להיות ברורים ומשפטיו ועצותיו ללא הרבה מילים וסיפורים. הוא אמור לדעת שהשפעה בעזרת מילים בלבד לא תמיד עוזרת לנפש המודרכת על ידו, המילים מקבלות כוח אחר מדוגמת חיים, מטוהר הכוונה, מהכוח הרוחני שנובע מאהבה אמיתית. בהדרכה רוחנית הנפש זקוקה לעצה מתאימה, לא מעניין אותה למה היא אמורה לעשות כך או כך, מעניין אותה יותר מה לעשות.

למדריך הרוחני יש כמובן השקפות משלו לגבי החיים, האדם, הנפש, האלוהי ויחד עם זאת הוא לעולם לא ימסור את השקפותיו כאמת מוחלטת או כדוגמא שהנפש מולו חייבת לאמץ. הוא אמור להאיר זוויות אחרות ולתת לנפש להחליט בעצמה מה האמת שלה ע"י גילוי עצמי של אמת זו.

תודו שזה ענק!!!

אלו המבקשים להעמיק בנושא זה, מוזמנים בחום לקרוא
את "מיסטיקה ומצבי תודעה" בהוצאת "אור עם".
וכמובן שניתן ורצוי לדבר על מאמר זה בפורומים.

שלכם ולמענכם,
גילי פרי.