מחלה כביטוי לחוסר אהבה

מחלה כביטוי לחוסר אהבה.

אין ספק שקיים קשר בין חווית אובדן אהבה לבין מתקפת מחלה קשה, דוגמת סרטן. דומה הדבר לאופן בו אנו עלולים לאבד את הרצון לחיות ללא בן הזוג שלנו. בעומק מסויים ברמת תת ההכרה שלנו, מתגבשת החלטה להצטרף אליו. ידוע שאדם יכול למות משברון לב. מעניין שבלוטת התריס, הממלאה תפקיד חשוב כל כך במערכת החיסונית שלנו, ממוקמת ליד הלב, שמאז ומעולם נראה היה כמו היכל הקודש של הרגש.

החיים, הם אינם חיים ללא אהבה. עלינו לשרוד. זאת השפה היחידה שניתן להבין באופן אוניברסלי, תינוקות מבינים אותה, וכך גם בעלי חיים וצמחים, ללא אהבה אין הם יכולים ללבלב, והם נובלים.

כח הריפוי של האהבה

לאהבה יש כוח לרפא, היא מסוגלת לממש את כוח הריפוי שלה יותר מכל גורם אחר!!!

לואיס פרוטו כותב כך:
 אני משוכנע שאהבה בלתי מותנית, היא המעורר החזק ביותר של המערכת החיסונית. לו הייתי מצווה או מתחנן אל החולים שלי להגביר את רמות ההמוגלובין בדם, או את תאי ה – T הם לא היו יודעים כיצד לעשות זאת. אבל לו יכולתי ללמדם לאהוב את עצמם ואת האחרים בשלמות, הרי ששינויים אלה היו מתחוללים באופן אוטומטי.

התמודדות עם מחלת הפסוריאזיס מאת אילן המכונה "קאזה"

התמדדות עם פסוריאזיס

המאמר הזה בא לשקף את ההתמודדות האישית שלי עם המחלה אבל אני אשתדל לא להלאות אתכם בפרטים אישיים וטכניים כגון טיפולים שעברתי אלה אשתדל להתמקד בנושאים שלפי דעתי נוגעים בפן הרחב יותר של התמודדות עם המחלה - כך שכל אחד יוכל למצוא בסיפור הזה נקודת ייחוס למצבו.

ראשית קצת רקע אישי (בכל זאת). את המחלה קיבלתי בגיל מאוחר יחסית (25) תוך כדי לימודים באוניברסיטה. המודעות שלי למחלה עד לנקודה זו הייתה אפס. אין אני יודע לפי מקורותי על מקרים אחרים של המחלה אצל קרובי משפחתי בדורות האחרונים, דבר שתרם לא מעט לחששות ולבילבול שתקף את המשפחה כאשר מחלה מסתורית ולא מוכרת תוקפת את אחד מבניה.

הומור ובריאות

הומור ככלי להתמודדות עם מחלות.

אהלן אנשים יקרים,את הכתבה הבאה אני מצטטת מתוך כתביו של ד"ר פול מק-גי, הוא נשיא "הצחוק כתרופה" או תרופת הצחוק.. אשר במשך מעל 20 שנה ניהל מחקרים על ההומור.

הכתבה המקורית מדברת על סרטן בפרט, ובכל פעם שנתקלתי בה העדפתי לכתוב "מחלה" במקומה מאחר ואני חושבת, כי אם מדובר בסרטן, הנחשב למחלה קשה, הרי קל וחומר שאפשר גם עם מחלות אחרות, ומצבים נפשיים.