שאלה שנשאל "מאסטר דוד הר ציון"

שאלה שנשאל "מאסטר דוד הר ציון":

מהי הסיבה שבגללה כל כך הרבה ישראלים נמשכים למסורות מזרחיות, וכל כך הרבה יהודים נמשכים לכתות נוצריות? שמתי לב שאותם אנשים המפגינים עוינות לתורה, ליהדות, לתלמוד ולבתי כנסת, מסוגלים לנסוע עד למזרח הרחוק לשמוע הרצאות על "בהגוד-גיטה" ועל ההינדואיזם ולשהות באשראמים ומקדשים. התופעה היא כה נפוצה עד כי רוב האשראמים מוצפים בישראלים שיושבים תמיד בשורות הראשונות בנוכחותם של הגורויים מן המזרח. מהן הסיבות לכך?

תשובתו של "דוד הר ציון":
האדם חושב שהוא רואה את המציאות ואת העולם כפי שהם. אך לאמיתו של דבר האדם רואה את המציאות ואת העולם כפי שהם נראים לו. כאשר אדם מתבונן בשמש ובירח, בבני אדם ובערים, כאשר הוא קורא ספרים ושומע הרצאות – הוא מפרש, הוא יוצר פירושים מילוליים. "הו איזה יופי!" אתה אומר, או "כמה מכוער". גם אם על פני השטח אתה בדממה, עולמך הפנימי שרוי בשיחה מתמדת.

בינך ובין המציאות, בינך ובין העולם עומד מסך של אשליות. אתה עטוף בעולם האינטרפרטציות שלך. אינך רואה את מה שיש באמת, כי אם את מה שנראה לך. ככל שהפרשנות שלך למשהו עשירה יותר, כך גדל המרחק בינך ובין הדבר…..

לכן אין זה נכון לומר שכולנו חיים באותה מציאות. אלא כל אחד חי בעולם האינטרפרטציות שלו…. אחד אומר "הבית הזה יפה", ואחר קובע "זה בית מכוער". האם שניהם מתבוננים באותו בית? לא… כל אחד מתבונן באינטרפרטציה שלו על הבית, ואיש מהם אינו רואה את הבית כפי שהוא. הבית הוא בית בלבד. "יפה" או "מכוער" אינם אלא פירושים.

כאשר אתה כיהודי, ישראלי, בא במגע עם דת זרה, עם גורו או עם מישהו שמקורו בתרבות אחרת, אתה יושב מולו פתוח, חשוף, נקי מאינטרפרטציות. אין כל עבר בינך לבינו, ולכן תקבל את טיעוניו בלי לשפוט. הרי כיצד תוכל לשפוט? אין בך כל פרשנות קודמת….

וכך מגיע המצב לכדי אבסורד… ישראלים במאה העשרים חיים בלב תל אביב כמו הודים דתיים, בראש מגולח ובלבוש הינדי מסורתי, ומשתחווים לבובות על מזבח… הם שהתמסרו לגורו יצחקו בפנייך אם תדבר על סמכותו הרוחנית של רב… הם לומדים ומצטטים פסוקים מהבהגוד-גיטה, ובאותה רמת נחישות הם יכולים להוכיח אותך אם תדבר על תקפותה של התורה כספר קודש…. הם מגלחים את שיער ראשם כסמל לענווה, אך בשום פנים ואופן לא יחבשו כיפה, מתוך קבלה שיש משהו מעליהם….

האין זה אבסורד???

הבעיה היא שמעולם לא באת במגע עם היהדות. יותר מידי דיעות אישיות, יותר מידי שיפוט, אינטרפרטציה עשירה מידי יש בינך ובין הרוחניות של עמך… בעינייך רב אינו רק רב, הוא אינו סמכות רוחנית. בשמעך את המילה "רב" מיד מופיעה בהכרתך הכנסת, בחורי ישיבות שמשתמטים משירות צבאי, סחטנות, מפלגות פוליטיות, כפייה דתית… כל זאת בניצוחה ובעידודה של התקשורת….

ומה שיוצא מכל זה הוא שהרב והתורה נותרים רחוק ממך ביחס ישר לגודל פרשנותך… וכבר אינך שומע את מילותיו של הרב אלא רק את האינטרפרטציות שלך לגביהן.

קשה לי להבין. יש לי בעיה עם תפיסה זו… שכשהיוגים והסאדהויים מקבלים ברישקש אוכל מהעירייה, הדבר ברור לך ומקובל בעינייך, שהרי הם אנשי רוח. אך כאשר תלמידי ישיבה מקבלים עזרה כלכלית מהממשלה – זה אינו מתקבל על הדעת…. אם ברישקש אין לאכול בשר ודגים, ויש אפילו איסור להכניס ביצה לגבולות העיר – זה מובן, זה בסדר, שהרי זה איזור המקודש כולו ליוגה ומדיטציה…. אך אם בירושלים לא פותחים בתי קולנוע במשך יום אחד בשבוע – זה לא….. זו כפייה דתית…..

להיות באשראם בהודו זה "אין"… להיות בישיבה זה "נאכס"…..

ובכן דע לך שבמציאות להיות "אין" זה בעצם להיות "אאוט". מפני שלהיות אין זה להיות ב"אינ"טרפרטציות שלך. כל עוד אתה ב"אין"טרפרטציות שלך, אתה אאוט לחלוטין… המציאות שם, אך אתה בעצם לא חי במציאות, אלא בעולם הפרשנויות שלך.

אם ה"קנה אופנישד" (כתב קודש הינדי) אומר בסנסקריט שמה שקיים הוא האחד ללא שני, אתה רואה זאת כאמת טרנסנדנטלית שראוי למדוט בה. אבל כשבתורה נאמר בעברית "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", מיד עולות תגובות כמו "מה פתאום"? "מי אמר"?, "מי קבע"?….

אחים יקרים ! האם השתגענו?

כאשר אושו אומר שאין כל משמעות לשאלה אם אלוקים קיים או לא, אלא שהקיום עצמו הוא אלוקי – אנו מתייחסים לדבריו כאל אמת חדשה, כאל גילוי חדש, פריצת דרך….. איזה חכם!!!! אנו אומרים "זו גישה חדשה"… אך אפילו סבא של סבתי ידע שחכמי היהדות הקדמונים התייחסו לאלוקים כ"אל חי וקיים", כלומר שהקיום והחיים הם אלוקיים…..

אנו מסוגלים להירשם לקורסים של רפואה סינית, יפנית או תאילנדית, ולהימשך לרייקי מבלי אפילו להכיר את האלף בית של רפואת הרמב"ם. ייתכן שניסע עד הודו ונשלם כסף רב כדי לתרגל מדיטציה בריקוד, אך בשום פנים ואופן לא נשתתף, חינם, בריקוד חסידי של שמחת תורה.

כן…. התקרבותי ליהדות, יותר מאשר צורך בשבילי, היא צורך עבורכם…. אתם צריכים מישהו שיראה לכם את טיפשותכם.

יש האומרים לי שיהדות אינה גישה אוניברסלית. זה קשקוש מאין כמוהו…. איך ייתכן שהיא אינה אוניברסלית, כשהיא מקבלת לתוכה כל מי שירצה להשתייך אליה (וכוונתי היא לגיור) ובו בזמן מכבדת את יתר הגישות עד כדי-כך שאינה מרשה לעצמה להתערב, להטיף, לנסות ולשכנע, ומקבלת שכל אדם אחר יחיה באמונתו??

לא. יותר מידי אינטרפרטציות מפרידות בינך ובין היהדות.

יותר מידי פרשנויות מפרידות בינך ובין האלוקי.
יותר מידי תרגומים מפרידים בינך ובין עצמיותך.

ובסופו של דבר, אתה חי כפי שאתה חושב שאתה, ולא כפי שאתה באמת…


האדם אינו יודע מי הוא באמת.

מה שאתה חושב שאתה, האגו, אינו אלא האינטרפרטציה שיש לך על עצמך.

זוהי הבעיה של העולם: האדם אינו רואה את המציאות כפי שהיא, אלא כפי שהיא נראית לו.

סע עד להודו, הרחק למזרח, שם יגידו לך שהאמת נמצאת כאן ועכשיו. קנה כרטיס, סע הרחק הרחק בשביל להבין…. לא מפי רבי, חלילה. לא מפי מישהו מהשכונה, אלא רק מפי בודהא…….

אך עליך להבין שהאמת נמצאת כאן ועכשיו.


מתוך הספר:
"הדרך הארוכה והקצרה מכאן לכאן"
שכתב "מאסטר דוד הר ציון".

חומר מחשבה לכולנו,
גילי פרי.