מהי מודעות עצמית

בכדי לברר לעצמנו נושא זה עלינו ללכת טיפה אחורה ולהבין שהמושג "מודעות עצמית" בעצם נגזר מהמושג הרחב יותר – תודעה.

אז מהי תודעה? התודעה היא למעשה סוג מסויים של ידיעה, שאינו קשור לפעילות המוח שלנו. התודעה רחבה יותר מהמצוי במוח.
תודעה בגימטריה = 26 = 8 = השם המפורש. (י.ה.ו.ה).האלוהות, בורא עולם, "כל היש" או איך שנבחר לקרוא לו הוא בעצם הדרגה הגבוהה ביותר של תודעה. המילה תודעה מכילה בתוכה מילים כגון: דת, דעת, דע (לשון דע את עצמך), הוד, עוד, הודעה, תודה, הד…. ההד מצביע על כך שקיימות דרגות תודעה שונות כאשר כל אחת מהן היא הד לתודעה גבוהה ממנה. יוצא שתודעתנו כבני אדם, היא רק הד של התודעה הקוסמית האלוהית, החובקת כל, אלא שאין אנו מסוגלים לתפוס זאת. אם נוסיף למילה תודעה את האות י´, (שורש המילה מודעות הוא י. ד. ע) נוכל לקבל גם את המילים ייעוד ויעד המרמזות על המשמעות – מציאת הייעוד והעלאת רמת התודעה שלנו.
במרכזן של כל הדתות עומדת וודאות כי יש אמת בסיסית. (היהדות מכנה אותה אלוהים, ההינדים מכנים אותה "העצמי" או "ברהאמה", הסופיים מכנים אותה "המהות הנסתרת", הבודהיסטים קוראים לה "טבעו של הבודהא" וכך הלאה). תכלית היהדות היא פיתוח התודעה האנושית על מנת להתקרב לתודעה האלוהית. לצורך דיוננו זה, נרחיב ונאמר כי תודעה אלוהית היא סוג של אנרגיה הקיים בכל דבר ביקום. בני האדם לצורך זה הנם ביטוי גבוה יותר של תודעת הבורא.

כדי להבין קצת יותר, נאמר כי עלינו להכיר את מרכיבי התודעה:
מודעות עצמית,
תת מודע,
ועל מודע.
המודעות העצמית היא נקודת הביניים המבטאת את הקשר בין התת מודע והעל מודע. אם כן, להיות מודעים לעצמנו, פירושו להביא אל המודעות את תכני התת מודע והעל מודע.

מודעות עצמית, הינה מצב התודעה שבו אנו מודעים באופן פעיל למחשבותינו ולרגשותינו. זהו בעצם המקום בו אנו מוצאים את זהותנו ואנו חווים את אותה זהות במצבים של ערנות. ניתן לדמות את המודעות למסך עליו מוקרנות תמונות החיים החיצוניים והפנימיים, ואין היא אחראית על התוכן המוקרן. תוכן זה הוא תוצאה של רגשות, מחשבות ופעולות. שיפוט אם נרצה לכנות זאת כך. על השיפוט נדון בהמשך.

התת מודע משמש מעין מאגר תת קרקעי לכל הרגשות, המחשבות והחוויות מן העבר. במשך חיינו אנו קולטים אין ספור מצבים, כאשר חלקם אנו זוכרים וחלקם נותרים כזיכרון בתת מודע, אשר לעיתים קרובות יעלה לרמה מודעת בסיטואציה רלוונטית. תפקידה של התודעה בכל זה, הוא למיין ללא הרף את הכמות העצומה של הנתונים "הנוחתים" עלינו. כך, מידע שאינו משמש אותנו באופן מיידי ושאינו רלוונטי להמשך חיינו, מורחק אל התת מודע.

התת מודע אינו שופט את המידע המתקבל לתוכו. הוא אינו "מתדיין" או נותן "צידוקים", הוא רק קולט וממיין את הדברים. ניתן להמשיל אותו לאדמה פוריה, הקולטת את כל סוגי הגרעינים הנטמנים בתוכה, "טובים" כ"רעים". המחשבות שלנו, גם הן בבחינת אותם גרעינים הנטמנים בתת מודע. כאשר אנו חשים מצוקה או אי נוחות, הדבר נובע קרוב לוודאי מחוסר הבנה של יחסי הגומלין בין התת מודע ומודע.

בניגוד למודע, התת מודע מסוגל לקלוט מסרים שלא מתקבלים באמצעות חמשת החושים שלנו. ישנם מסרים המתקבלים דרך אינטואיציה, הנחשבת לחוש גבוה יותר. יש המכנים אותם החוש השישי. המסרים ה"נצרבים" בתת מודע לעולם אינם נשכחים, הם נותרים במצבם ה"גולמי" אלא שלעיתים הם עולים למודע בזמן רלוונטי.

העל מודע, עפ"י תורת הקבלה, הוא הנשמה שבאדם. כמובן שגם נושא זה מורכב לפני עצמו וגם נושא הנשמה נחלק לחלקים שונים ואולם אין זה מענייננו עתה. הנשמה נחשבת כניצוץ האלוהי הטבוע הכל אחד מאיתנו בהיותו "חלק אלוה ממעל" כאשר מטרתה היא לפתח את התודעה האישית – המודעות ובין היתר להביא את התת מודע למודע. הנשמה לצורך הסבר זה, הינה נצחית ואינה תלויה בחמשת החושים ו/או בגוף הפיזי שלנו, ולכן קשה לנו לתפוס אותה בכוח ההבנה האינטלקטואלי שלנו. אגב, נשמה בגימטריה קטנה = 8 ושוב זהה לשם המפורש.


חכם הודי כתב על התודעה הקוסמית: (האלוהות אם תרצו)
מילים לא תוכלנה לתאר אותה,
דוגמאות לא יוכלו להצביע עליה,
הבעיות שלנו לא מחבלות בה,
ההארה לא משכללת אותה,
מעולם לא נולדה,
מעולם לא חדלה,
מעולם לא שוחררה,
מעולם לא הולכה שולל,
מעולם לא היתה קיימת,
מעולם לא הייתה לא – קיימת,
אין לה גבולות
והיא איננה נופלת לתוך מיון כלשהו.

אם כן, למה מודעות עצמית?

בכדי לענות על שאלה זו, אנו אמורים לענות על שאלה אחרת: מהי המטרה שלנו? מטרת חיינו בגדול, היא לפתח את התודעה ולחיות תוך כך חיים מלאי שמחה ואושר. הדרכים לכך רבות ומגוונות כמספר האנשים כמעט ואולם השיפוט למשל, אותו הזכרנו קודם, מנוגד בד"כ לדרך המובילה אל אותו תוכן חיים רצוי לנו. נכון, לא תמיד ואולם בד"כ אנו שופטים לשלילה מצבים בחיינו. כאשר אנו אומרים לעצמנו שאנו סובלים, אנו שופטים. כאשר אדם חש כאב, הכאב עצמו הוא חוויה בעוד הסבל הוא שיפוט של אותה חוויה עצמה. כך, סף הכאב משתנה מאדם לאדם, כמו גם סף האושר.

מודעות עצמית, היא לדעת מה אנו מכילים וכן מה עובר דרכנו, בדמות החוויות ועצם השיפוט שלנו. להיות עירני, פירושו להיות מודע. כאב לצורך זה, הינו סימפטום בלבד לבעיה עמוקה יותר. אין אנו מדברים על כאב שאנו חשים כתוצאה ממכה, אלא לצורך זה, ניקח למשל כאב ראש. כאב הראש הוא רק סימפטום של בעיה אחרת, הוא רק תוצאה של משהו עמוק יותר, וככל שהתדירות שלו גבוהה, הרי שהבעיה חריפה יותר. לרוב אנו לוקחים כדור, או כל דבר שעשוי לשכך את הכאב, וממשיכים הלאה. בצורה זו, איננו מודעים לבעיה עצמה אלא עסוקים בסילוק התוצאה שלה.

הדבר נכון גם לגבי מצבים אחרים בחיינו. כך לדוגמא ניקח מצב של כעס. כולנו כועסים מידי פעם, ולרוב אנו נוטים להאשים אחרים בכעסים שלנו. כך אנו אומרים מידי פעם – הוא מרגיז אותי, הוא אשם במצבי הנוכחי, לולא הוא עשה כך או כך, יכולתי להרגיש אחרת. האמנם? חז"ל אמרו משפט חכם – "עורר את כעסו" – מכאן, שהכעס הוא משהו כלוא בתוכנו כאשר האחר רק מעורר אותו. בכדי לפתור את בעיית הכעס שלנו, נדמה שעלינו לחפש בתוכנו את אותו כפתור שהאחר לחץ עליו. לעיתים נמצא שהכעס כלל לא קשור לאחר, כי אם למצב דומה שחווינו בעבר, אולי העבר הרחוק, ילדות וכיו"ב, אשר הוטמע בתת מודע שלנו, ועולה בכל פעם מחדש, כאשר מישהו או משהו מזכירים את אותה סיטואציה החבויה בתת מודע. במילים אחרות ניתן לומר שכעסים הם לרוב תוצר של תמונות ומצבים שהוטמנו בתת המודע שלנו. ישנם כעסים אחרים, הנובעים מציפיות שאנו תולים באחרים, ושוב ניתן למצוא כי ציפיות אלה הן לרוב תוצר של ציפיות אחרות שתלו בנו, בעברנו.

מצב נוסף הוא התניות שאנו יוצרים לעצמנו. רבים מאיתנו יודעים לומר שכשיהיה לי כך או כך אהיה מאושר. כלומר אנו תולים ב"כך וכך" את האושר שלנו וכל זמן שלא יושג אותו "כך וכך", לא נהיה מאושרים. האמנם? כאן אנו חוזרים למעשה לנושא המחשבות שאנו טומנים בתת המודע שלנו, ההתניות והמסגרות שאנו מכניסים את עצמנו לתוכן ובכך מרחיקים את המטרה שלנו.

מטרתנו היא איפה, לזהות את מה שאנו מכנים "בעיות" ולאו דווקא טיפול בתוצאותיהן של אותן בעיות. וכאן אנו משתמשים ומעלים את רמת המודעות שלנו. התהליך עשוי להימשך זמן ארוך, לעיתים חיים שלמים, ואולם הדרך הארוכה ככל שתהיה משתלמת לנו באם מטרתנו היא להגיע לשלמות ולחיים מתוך שמחה מתמדת.

כאשר אנו מודעים למחשבות העוברות בראשנו, אנו מסוגלים גם לשנות אותן, כאשר אנו מבינים שהן מזיקות לנו. כאן נכנסת החשיבות של חשיבה חיובית. קודם, המשלנו את התת מודע שלנו לאדמה פוריה הקולטת את כל מיני הזרעים שאנו טומנים בתוכו, באופן מודע ובלתי מודע. מחשבות, הן לרוב זרעים מזיקים באופן בלתי מודע שאנו טומנים באותה אדמה. ככל שנרבה להגות במחשבה מסויימת, הרי שנעצים אותה ובכלל נזמן לחיינו את המצב שהיא מייצגת. לדוגמא, אדם החושב כל הזמן כמה רע לו, מרעיל בעצם את אדמת התת מודע וזורע בה את כל המרכיבים על מנת ליצור מצבים רעים לו, ולו רק בכדי שיוכל להצדיק את עצמו. כל הגות נוספת בנושא, מעצימה אותו, בבחינת משקה את אותם זרעים וגורמת להם לצמוח. אם כן, כאשר אנו מודעים, אנו יכולים לטמון באותה אדמה, זרעים אשר ייטיבו עימנו, תחת זרעים העושים לנו רע.


מה פירוש לזמן מציאות?
ברגע שאנו הופכים את המוח שלנו מאדון למשרת, כלומר, ברגע שאנו מבחינים במחשבות "רעות", אנו יכולים לבחור לשנות אותן. אנו יכולים לבחור לחשוב מחשבות חיוביות, ואת ההצהרות השליליות להפוך לחיוביות. איך עושים את זה: הצהרה שלילית נפוצה ביותר היא : "אין לי כסף". כן, אנו גם מייצרים לעצמנו את כל התירוצים הטובים לכך, ובכך משליכים מעלינו את האחריות. אנו אומרים, אף פעם אין לי מספיק, כל כסף שמגיע חומק ממני, בקושי גומר את החודש, ועוד כהנה וכהנה צידוקים. כאשר זה מה שאנו עושים, איננו תורמים לעצמנו באם המטרה היא אכן כסף. תחת זאת, אם נאמר לעצמנו "יש לי כל מה שאני זקוק לו, מגיע לי לקבל מעצם היותי, מגיע לי להצליח, וכיו"ב, הרי זה מה שנשתול באותה אדמה. ככל שנאמין לעצמנו יותר, כך נקרב את המציאות הזו אל חיינו.


לסיכום,
בכדי להגיע למצב של מודעות עצמית גבוהה יותר, יש להכיר את עצמנו. עלינו לשאול את עצמנו מהי מטרתנו. מרגע שזיהינו את המטרה, והבנו גם למה אנו רוצים להגיע אליה, עלינו לשאול מה מעכב אותנו. רק לאחר התהליך הזה, נוכל ליצור וליישם פתרונות . כאשר אנו מבררים מהם המכשולים שלנו בדרך אל המטרה, כאשר אנו מבררים מהי הבעיה שלנו, חשוב להגיע אל הבעיה האמיתית ולא התוצאה שלה. כלומר, מאין נובעת הבעיה, ורק אז, נוכל לטפל, וליצור מצב חדש מתוך מודעות למה שאנו חווים ויוצרים.

בסימן אהבה חובקת כל

גילי פרי.