הומור ובריאות

הומור ככלי להתמודדות עם מחלות.

אהלן אנשים יקרים,את הכתבה הבאה אני מצטטת מתוך כתביו של ד"ר פול מק-גי, הוא נשיא "הצחוק כתרופה" או תרופת הצחוק.. אשר במשך מעל 20 שנה ניהל מחקרים על ההומור.

הכתבה המקורית מדברת על סרטן בפרט, ובכל פעם שנתקלתי בה העדפתי לכתוב "מחלה" במקומה מאחר ואני חושבת, כי אם מדובר בסרטן, הנחשב למחלה קשה, הרי קל וחומר שאפשר גם עם מחלות אחרות, ומצבים נפשיים.

להלן הציטוט:
"הומור מסייע לחולים ולבני משפחותיהם להתמודד עם מחלות, ובה בעת לשפר את בריאותם ואת איכות חייהם. אלא שמניסיוננו אנו יודעים, שלא תמיד קל להתבדח, בעיקר לא בימים קשים , כאשר הכעס או הייאוש מכתיבים את מצב הרוח. מי שמצליחים ביותר להשתמש בהומור ככלי התמודדות עם מחלה הם אלה שבורכו בחוש הומור בריא והרבו להשתמש בו בחיי היום יום עוד קודם שחלו בסרטן או כל מחלה אחרת הנחשבת קשה או בלתי ניתנת לריפוי. אבל איך ילמד אדם, שההומור לא היה מעולם תכונה בולטת שלו, לצחוק על אף הכל? האם אדם כזה לא איחר את הרכבת? האם יש לו עדיין סיכוי לחדד את חוש ההומור שלו?
אולי הוא אכן אחר את המועד להיות סטנדאפיסט, אך לעולם לא מאוחר לשאוב ממקורות ההומור שבתוכנו.

עיבדתי תכנית אימוני-הומור שימושית, שמסייעת לאדם לפתח בהדרגה את המיומנויות שהוא נזקק להן על מנת להפעיל הומור בשעת התמודדות עם לחצים, בין אם מקורם הוא במחלה, או בעבודה או בכל לחץ אחר. גם אם אתה סובל מרצינות תהומית, והצטרפת לשורות נטולי ההומור, עדיין לא איחרת את המיומנויות שיסייעו לך להתמודד עם לחצים ביתר יעילות. (התכנית מוצגת יפה מאד בספר "בריאות, ריפוי והשתעשעות: הומור כאימוני הישרדות")

ההחלטה החשובה ביותר שעליך לקבל היא: אני מתחיל לפתח את חוש ההומור שלי. אם תשתכנע שהומור מרופף לחצים, מחזק את הבריאות ואפילו מסייע במעגלי עבודה, תהיה לך המוטיבציה להתחיל בתרגול מיומנות ההומור שלך. כצעד ראשון אני מציע לך לנסות ולהמחיש לעצמך, בכל דרך שעולה בדעתך, את טיב ההומור שלך. מה מביא אותך לידי צחוק? מהי נקודת התורפה ונקודות הכוח של ההומור שלך? בקש מחבריך, עמיתיך לעבודה, מבני משפחתך שיתארו באוזניך את חוש ההומור שלך. באילו תנאים הוא מרבה לצוץ ובאילו מצבים הוא כמעט שאינו מופיע? אמור לאחרים שאתה רוצה להתבדח ובקש שיעזרו לך בכך. עודד אותם לתרגל סביבך את חוש ההומור שלהם ולעזור לך לראות את הפן החיובי והמשעשע של הדברים, דווקא בזמן ש"רע לך על הנשמה". קבל החלטה להרשות לפן המשועשע שלך להיחשף לפחות פעם ביום. אם שכחת איך עושים זאת, היזכר איך היית נוהג בילדותך או התבונן בילדים בשעת משחק. הדבר חשוב משום שגישה משועשעת היא הבסיס לחוש ההומור שלנו. הומור למעשה הוא השתעשעות אינטלקטואלית, השתעשעות ברעיונות. כמובן שעליך להיות רגיש ולדעת מתי יש טעם ומתי לא לחשוף את הפן המשועשע שלך. התבונן בחברים ועמיתי לעבודה שיש להם חוש הומור. בלה במחיצתם זמן רב יותר, ופחות זמן בחברת אנשים שיש להם השפעה שלילית עליך, אלה המרגיזים ומלאי התלונות. תלה תזכורות - הקריקטורות האהובות עליך, חפץ מצחיק, המילים "תן חיוך" - בעבודה, בבית, במכונית, בשירותים, איפה שבא לך, ובכל פעם, זכור להציץ בהם. בחפצים פשוטים יש כוח רב יותר משאנו יודעים. נסה לזכור שבכל דבר יש גם את הצד המשעשע. נסו לדלות הומור מכל מצב.

כדאי להקדיש יותר זמן לשעשועי לשון. חשוב לפתח את חוש ההומור הלשוני המקורי שלנו, אבל אפשר להיעזר בבדיחות של אחרים וללמוד לספר אותן. באחת מקבוצות התמיכה לחולי סרטן שאלתי, אם יש מישהו המוכן לספר בדיחה הקשורה בסרטן. סיפרו לי את הבדיחה הבאה:

רופא אמר לחולה שיש לו גידול במצב מתקדם ונותרו לו רק 24 שעות לחיות. הלך האיש לביתו וסיפר לאשתו. הם החליטו להתמודד עם המצב כמיטב יכולתם. באותו ערב אומרת לו אשתו, "מותק יש לך עשר שעות לחיות, מה היית רוצה לעשות?" והוא משיב: "אני רוצה לעשות אהבה". הם עולים לחדר השינה ועושים אהבה בתשוקה כמו בליל הכלולות שלהם. שעתיים אח"כ שואלת האישה, "חמודי, נשארו לך 8 שעות לחיות, מה היית רוצה לעשות?" והוא משיב, "אני רוצה לעשות אהבה". הם מתפשטים ועושים אהבה בו במקום על רצפת הסלון. שעתיים אח"כ אומרת האישה "יקירי נותרו לך 6 שעות לחיות, מה אתה רוצה לעשות?" ושוב הוא אומר "מתחשק לי לעשות אהבה". "לך קל לדבר" היא אומרת, "אתה לא צריך לקום בבוקר",,,

מאז שמעתי את הבדיחה הזו לראשונה, אני מספר אותה בכל הזדמנות למתמודדים עם הסרטן ותמיד היא מעוררת גלי צחוק. האיש שסיפר אותה כאילו רצה לומר: "אז מה אם יש לי סרטן? הוא לא יכריע אותי!" כאשר אתה מגיע לנקודה שבה אתה יכול להתלוצץ על דברים שקורים בגלל המחלה או בגלל הטיפולים, זה עוזר לך להתעלות רגשית מעל המצב. זו דרך לשלוט בפחדיך ובדאגותיך ובה בעת להמשיך במאבקך להבסת המחלה.

לבסוף, ללמוד להתלוצץ על עצמך - זו אחת ממיומנויות ההומור הקשות ביותר ללמידה, אבל היא מפיגת לחצים רצינית בכל סבך שתיקלע אליו. כדאי לך לפתח את הכושר לצחוק על עצמך, אבל אל תרחיק לכת בכך. אם אתה מלגלג בלי הרף על עצמך, אחרים עשויים לחשוב שאתה סובל מדימוי עצמי נמוך. גם אתה עצמך עלול להתפתות לחשוב כך.

כשבניתי את תוכניתי "אימונים לשכלול מיומנויות ההומור" יצאתי מתוך הנחה, שמן הראוי לפתח תחילה את היכולת להשתמש בחוש ההומור כששרויים במצב רוח טוב וכשיש "יום טוב". רק לאחר שרוכשים הרגלי הומור בימים טובים, כדאי לתרגל את המיומנויות הללו בימים קשים. ו,,, אין צורך להשאיר את ההומור בבית כשהולכים לעבודה, אנחנו יכולים להתבדח גם בעבודה, בלי שייגרע דבר מסמכותנו ומיקצוענותנו. הסוד הוא: להתייחס לעבודתנו ברוח מבודחת. אם נצליח בכך, נצליח גם בטיפול בקונפליקטים ביתר יעילות, לשכנע יותר בדבורנו, להיות יצירתיים יותר בחשיבתנו (בייחוד כשאנו נתונים תחת לחץ) ולעבוד ביתר יעילות בתוך צוות. התוצאה: נהיה יעילים יותר במילוי התפקיד המוטל עלינו ונשאב יותר הנאה מעבודתנו. בסופו של דבר נגיע גם ליותר איזון בחיינו.

זכור: "מי שצוחק - שורד".
"הומור הוא סם חיים מופלא שטמון בו פוטנציאל אדיר לסייע ל-כ-ו-ל-נ-ו!!!


שפע בריאות לכולנו,
גילי פרי