אהבה ונתינה

קבלה ונתינה – בדרך לצמיחה רוחנית.

דמיינו לעצמכם כי אתם מלכים, ובמחסנים שלכם, מלא אוצרות ועושר כה רב עד כי איננו יודעים איך להתחיל לחלק אותו. בממלכה שלנו, מסתובבים בין היתר, עניים מרודים, אך כאשר אנו מציעים להם מן העושר שלנו, הם מתעלמים מאתנו, או תוהים מה פגום במה שאנו מציעים להם.

האם שמענו פעם את הביטוי "גן עדן עלי אדמות"? והלא אלה הם המחסנים שהיקום מציע לנו, ואין שום דבר שעוצר בעדנו מלהושיט יד ולקחת ככל העולה ברוחנו. אחד המחסנים הגדולים יותר מכיל בתוכו את האהבה.

אהבת העצמי, כוללת בתוכה את היכולת לקבל וממנה נגזרת גם היכולת לתת. עידון האגו, היערכות מחדש של שלילי לחיובי, נכונות לחבוק בחום את האחר, את החדש, והיכולת לעבוד ביחד למען תכלית משותפת לכולנו.

האם אנו מבקשים אהבה? "חוק" קוסמי אומר שככל שאנו נותנים יותר, אנו מקבלים יותר וכך גוברת צמיחתנו הרוחנית. (על כך רומזת המילה נתן, ר´ מאמר כוחן של מילים ושהשפה העברית) כל רגע בו אנו מתמקדים במחשבה על חוסר אהבה, מישהו שאינו אוהב או שאיננו יכולים לאהוב, מקרב אותנו לאותם אנשים המפנים עורף לעושרו של המלך.

משאלות הנשמה שלנו, מטרתן להביא אותנו להתפתחות רוחנית, לתכלית עליונה: אהבה ומיקוד. התשוקה למצוא אור רב יותר בחיינו.

המשאלות האישיות שלנו יכולות להיות כיסוי למשאלות הנפש. כך הן הופכות ספציפיות יותר כמו למשל, משאלה לאוטו חדש, או כסף רב, או חומר כלשהו. אם אנו מוכנים לדייק יותר בבקשות שלנו, הרי שנוכל לבקש את מה שאותו חומר עשוי לגרום לנו, לבדוק את המניע מאחורי בקשותנו. ברובן, המשאלות האישיות נובעות ממניעים אחרים, ולרוב מדובר באושר. האם כל דבר חומרי שאנו מבקשים לעצמנו אכן יגרום לנו אושר? מהי הסיבה האמיתית מאחורי הבקשות והמשאלות שלנו?

ללמוד לקבל, הוא ללמוד לבקש את אשר אנו רוצים באמת, ולא את הצורה שלו.

כך גם ביחסים בין אישיים, הלא כולנו רוצים להיות מאושרים, לקבל בלי סוף, בלי תנאים, ולא חשוב מה נעשה. האם אנו נותנים את מה שאנו מבקשים לעצמנו? האם אנו מקיימים את "נאה דורש נאה מקיים"? האם אנו אכן יודעים לקבל?

כאשר אנו אומרים "אני רוצה שהוא יאהב אותי" או "אני רוצה שהוא יגרום לי שמחה", אנו מקשים על היקום למלא את בקשותנו במיוחד כאשר הצד השני לא אוהב אותנו או לא גורם לנו שמחה. לעומת זאת, אם נדע להשתמש במילים אחרות ולכוון את בקשותנו, יוקל לנו, עדיף לומר " אני פתוח לקבל אדם שיאהב אותי". באופן זה אנו לא מגבילים את עצמנו לאדם מסוים, אלא יותר למהות האהבה שהיא זו שאנו מבקשים באמת, מתחת לכיסוי - אהבה. שוב, קודם שנבקש מהאחר, או מהיקום, עלינו לאהוב את עצמנו.

לפעמים, כדי לקבל, עלינו להרפות מכמה דברים. ייתכן שיהיה זה חבר, או חפץ, פעילות חסרת ערך או צורת חשיבה. כאשר אנו רוצים לקבל משהו חדש, כדאי לפנות לו מקום ע"י סילוק הישן. כך אנו בעצם מכינים את עצמנו לקבל משהו חדש. היקום שולח לנו דברים רק כשאנו מוכנים להם באמת והם טובתנו העליונה.

כך למשל, ייתכן מצב שקבלת סכום כסף גדול תתעכב, משום שאיננו מוכנים עדיין לטפל בו. יותר מזה, ייתכן שלפני קבלת הכסף הגדול, היקום ישלח לנו שיעורים שיעזרו לנו לשנות את גישותינו, כדי שאותו כסף אכן יביא תועלת לצמיחה שלנו.

כאשר אנו מבקשים דברים מתוך מניעים אנוכיים, היקום תמיד יכוון אותנו ויכין אותנו על מנת שלא ניזוק מקבלת אותם דברים. לפי סברה זו, משאלות רבות לעושר וחומר רב, אינן לתועלת הנשמה ולכן הן נבלמות.

אהבה לעומת זאת, אותה אנו מרבים לבקש, נמצאת בכולנו בפנים. אף לא אחד מאתנו חסר אותה, ולכן, קודם שנחפש אותה בחוץ, עלינו למצוא אותה בפנים. איננו יכולים לקבל מבלי לתת קודם מבלי להשאיר "חוב קוסמי". מכאן, שאיננו יכולים לתת את מה שאין בנו ולכן ראוי שנמצא קודם את האהבה בתוכנו, שנדע לקבל את עצמנו קודם שאנו מבקשים מאחרים לקבל אותנו.

אהבה, אחד, דאגה, – אלה הן מילים שסכומם הגימטרי הוא 13.
כאשר אנו מפסיקים לדאוג רק לעצמנו, ולומדים לקבל את עצמנו, אנו לומדים לתת מכל הלב, לתת את מה שיש בתוכנו ולעולם לא נגמר. ועוד משו נחמד… האם שמתם לב שאת המילה נתן ניתן לקרוא משני הכיוונים? ללמדנו שכל מה שאנו נותנים אנו מקבלים חזרה

אומרת תיאוריה קבלית דבר מעניין:
נתינה אמיתית היא בדיוק הנתינה של לא נוח לנו לתת. כלומר, בדיוק באותם מצבים שלא נוח לנו לתת משהו מעצמנו, ובכל זאת אנו נותנים, הנתינה היא אמיתית מאחר ואנו באמת חושבים באותו רגע על צרכי האחר ולא עלינו. עוד אומרת התיאוריה הקבלית, כי אין לקבל מבלי לתת. גם אם איננו נותנים באותו רגע, הרי שנתן משהו בתמורה בשלב מאוחר יותר, ואולי לא נחשוב אפילו שיש קשר בין הדברים.

ועוד – יש מה שנקרא בקבלה "אור דחסדים" ולעומתו "אור דחוכמה".

בקצה המזלג על המושגים הללו:
"אור דחסדים", הוא האור שמתגלה בכל פעם שאנו נותנים מעצמנו משהו. ככל שאנו נותנים יותר כך אנו מרחיבים את כלי הקיבול שלנו ל"אור דחוכמה" שהוא האור שכולנו מבקשים לעצמנו, הוא האושר. מכאן, שככל שניתן יותר, נקבל יותר. דומה הדבר לבנק קוסמי, ככל שנפקיד יותר, כך יהיה לזכותנו יותר.

"לתת את הנשמה ואת הלב … ולא רק כשאתה אוהב"

גילי פרי